לתורת המכניקה הקלאסית ישנן מספר מגבלות, אשר הובילו לבסוף לפיתוח תורות פיזיקליות נוספות אשר מתארות את הטבע בצורה מדויקת יותר.
המכניקה הקלאסית מצביעה על שלושה חוקי שימור בסיסיים, הם חוק שימור התנע הקווי, חוק שימור התנע הזוויתי וחוק שימור האנרגיה.
תורת השדות הקוונטית מנסה לספק מודל מכני אשר ישלב את התוצאות החשובות של מכניקת הקוונטים ותורת היחסות גם יחד.
כאמור, תורת המכניקה הקלאסית מתבססת על ניסוח משוואות דיפרנציאליות הנובעות מחוקי הקינמטיקה וחוקי התנועה של ניוטון ופתירתן.
בראיה מודרנית, המכניקה הקלאסית, בפני עצמה, איננה נכונה אלא כקירוב למכניקת הקוונטים ותורת היחסות.
עבור מהירויות נמוכות משמעותית ממהירות האור ומסות שאינן אסטרונומיות, ההבדלים בין התחזיות של המכניקה הניוטונית לאלו של תורת היחסות הם זניחים.
בתחילת המאה העשרים התחולל שינוי מהותי בעולם הפיזיקה עם היוולדן של שתי תורות חדשות אשר מקורבות אל המכניקה הקלאסית, אך סותרות אותה באופן מורגש כשמתקרבים לסדרי גודל מסוימים של גודל ומהירות: תורת היחסות ומכניקת הקוונטים.
