החוק, שהציע את מיזוג רוב אתר ההנצחה הלאומי שבעמק ג'קסון הול עם הפארק הלאומי גרנד טיטון, הוחתם כחוק על ידי נשיא ארצות הברית הארי טרומן ב-14 בספטמבר 1950, ובמצב זה נשאר האזור עד היום.
הפארק הלאומי החדש, ששטחו היה 388 קילומטרים רבועים, השתרע החל מ"יער טיטון הלאומי" וכלל את רכס טיטון וכן שישה אגמים-קרחוניים בשולי עמק ג'קסון.
רוקפלר החליט לשלוח מכתב לנשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט לאור המבוי הסתום שהגיע אליו: מחד, על אף שהאזור הוכרז כפארק לאומי, רובו של עמק ג'קסון אינו כלול בו, ומאידך, שירות הפארקים הלאומיים אינו מעוניין לקבל תחת שיפוטו שטח גדול בפארק.
בשנת 1897 מפקח הפארק הלאומי ילוסטון, הקולונל סמואל בלדווין מרקס יאנג, הציע להרחיב את גבולותיו הדרומיים של ילוסטון, כך שיקיף את גבולו הצפוני של עמק ג'קסון, כדי להגן על העדרים הנודדים של האיילים האדמונים באזור.
