הם היו חיל הרגלים הטוב ביותר של הצבא הפרסי.
המקורות העתיקים מזכירים מספרים גדולים של שכירי חרב, אך ככל הנראה בקרב זה לקחו חלק כ-5,000‏‏ עד 6,000 שכירי חרב.‏ המרכיב השלישי של הצבא הפרסי היו הרגלים הקלים.
קשה להעריך במדויק את האבדות הפרסיות, אם כי ככל הנראה כל שכירי החרב היווניים שהשתתפו בקרב נהרגו או נפלו בשבי.
לכן המידע אודות הצבא הפרסי הוא כללי ולא ידוע בוודאות אילו יחידות לקחו חלק בקרב.
בקרב גרניקוס כלל הצבא הפרסי שלושה חלקים עיקריים.
תופעת שכירי החרב הייתה נפוצה מאוד בתקופה זו ושכירי חרב רבים שירתו בצבא פרסי עוד מאמצע המאה החמישית לפנה"ס וביתר שאת מקרב קונקסה (401 לפנה"ס).
לפי תאוריה זו הפיקוד הפרסי נאלץ לשלוח בחופזה את הפרשים שלו קדימה, כדי לבלום את צליחת הנהר השנייה על ידי כוחותיו של אלכסנדר, וזה מסביר מדוע דווקא הפרשים הוצבו בחזית ואילו חיל הרגלים (כולל שכירי החרב היווניים) הושאר בעורף, ולא מילא תפקיד משמעותי במהלך הקרב.
הם הציבו את פרשיהם על גדת הנהר ואת חיל הרגלים הכבד מאחוריהם.
חיל רגלים שכיר וחיל רגלים של בעלות הברית היווניות לא לקחו חלק בקרב.‏ המקורות המתארים ששרדו עד היום הם יווניים ורומיים.
