ניקולסון, שבניית הגשר הפכה לו לאובססיה, דוחף את אנשיו במחנה השבויים להשלים את העבודה בזמן.
הסרט נפתח בהצגת שני שבויי מלחמה הקוברים גופת אדם בבית קברות במחנה שבויים יפני במערב תאילנד במלחמת העולם השנייה.
ניקולסון וקציניו שבים לחייליהם ומתקבלים בהתלהבות, בעוד שסאיטו פורץ בחדרו בבכי של ייאוש.
בתחילה נבנה גשר עץ זמני, ולאחר מכן, בשנת 1943, הושלמה בנייתו של גשר מבטון וברזל.
בינתיים נתקלת בניית הגשר בקשיים חמורים, ונמצאת בפיגור ניכר בלוח הזמנים לו מחויב סאיטו.
ניקולסון קורא לעזרה ומנסה לעצור את ג'ויס שאינו יכול להביא עצמו לפגוע בניקולסון.
במהלך בניית המסילה מתו כ-13,000 שבויי מלחמה ונקברו לצידי המסילה.
ניקולסון, העורך סקירה אחרונה בטרם ייחנך הגשר, מגלה את חומרי הנפץ, ומפנה אליהם את תשומת לבו של סאיטו.
הסרט אינו רק סרט מלחמה או סרט "מחנה שבויים" מעולה בסוגו, אלא הוא גם מעלה סוגיות פילוסופיות ופסיכולוגיות עמוקות.
