בית הקברות היהודי שכן ברובע היהודי, אך בשנות ה-30 של המאה ה-20 ייסדו האיטלקים בית קברות יהודי חדש מחוץ לחומות העיר העתיקה‏‏ .
הוא הוקם במאה ה-14 במקום בו ניצבה מצודה ביזנטית קדומה מהמאה ה-7.
החוף הצפון-מערבי של העיר החדשה ושרידיהן של ארבע טחנות רוח חומות העיר העתיקה כבר ניצבו על כנן כאשר ההוספיטלרים הגיעו לרודוס, אך הם בנו אותן כמעט מחדש.
רודוס נכבשה על ידי האימפריה הרומית בשנת 164 לפנה"ס‏‏ , אך המשיכה ושגשגה עד המאה ה-1 לפנה"ס, ושמשה כמרכז מדע, אומנות ולימוד, בין היתר לתורת הנאום.
בעיר הוקמו בית חולים, ארמון ומספר כנסיות בסגנון גותי ובסגנון אדריכלות הרנסאנס.
האיטלקים הקימו חלקים ניכרים מהמבנה מחדש בסגנון שחיקה את סגנון המאה ה-16, והוא שימש כמעון הנציב וכבית קיץ למלך ויטוריו אמנואלה השלישי ולבניטו מוסוליני אחריו.
האיטלקים הרסו חלק ניכר מהמבנים העות'מאנים והפכו את בתי הקברות העות'מאני והיהודי לגנים שהקיפו את חומות העיר העתיקה.
